במסכת שבת פרק ק”ה נאמר: “רבי שמעון בן אלעזר אומר משום חילפא בר אגרא, שאמר משום רבי יוחנן בן נורי: המקרע בגדיו בחמתו, והמשבר כליו בחמתו, והמפזר מעותיו בחמתו – יהא בעיניך כעובד עבודה זרה; שכך אומנתו של יצר הרע, היום אומר לו עשה כך ולמחר אומר לו עשה כך. עד שאומר לו עבוד עבודה זרה והולך ועובד. אמר רבי אבין: מאי קראה – ‘לא יהיה בך אל זר ולא תשתחוה לאל נכר’, איזהו אל זר שיש בגופו של אדם – הוי אומר זה יצר הרע.“
ועוד נאמר שם: כך שנינו בזהר הקדוש (בראשית כ”ז ב’ וכן קרח קע”ט א’): “כל הכועס כאילו עובד עבודה זרה”.
במסכת פסחים ס”ו קיימים הפסדים נוספים הנגמרים בעוון הכעס: “ריש לקיש אמר: כל אדם שכועס, אם חכם הוא – חכמתו מסתלקת ממנו, אם נביא הוא – נבואתו מסתלקת ממנו. אם חכם הוא חכמתו מסתלקת ממנו – ממשה. דכתיב: ויקצף משה על פקודי החיל וגו’, וכתיב: ויאמר אלעזר הכהן אל אנשי הצבא הבאים למלחמה זאת חקת התורה אשר צוה ה’ את משה וגו’ מכלל דמשה איעלם מיניה.
אם נביא הוא נבואתו מסתלקת ממנו – מאלישע, דכתיב (מלכים ב ג) לולי פני יהושפט מלך יהודה אני נשא אם אביט אליך ואם אראך וגו’ וכתיב (מלכים ב ג) ועתה קחו לי מנגן והיה כנגן המנגן ותהי עליו יד ה’ וגו’.
אמר רבי מני בר פטיש: כל שכועס, אפילו פוסקין עליו גדולה מן השמים – מורידין אותו. מנלן – מאליאב, שנאמר (שמואל א יז) ויחר אף אליאב בדוד ויאמר למה זה ירדת ועל מי נטשת מעט הצאן ההנה במדבר אני ידעתי את זדנך ואת רע לבבך כי למען ראות המלחמה ירדת. וכי אזל שמואל לממשחינהו בכלהו כתיב לא בזה בחר ה’ ובאליאב כתיב ויאמר ה’ אל שמואל אל תבט אל מראהו ואל גבה קומתו כי מאסתיהו – מכלל דהוה רחים ליה עד האידנא”.
חומרת העוון
אדם שמרוב כעסו שיבר כלים או הזיק לזולתו, נקרא עובד ע”ז ומחריב עולמות ללא כל גוזמא.
אדם שכזה מטמא את קדושת נשמתו ונפשו, ובמקום משרה הוא “נשמה אחרת” שמקורה בסטרא אחרא, כלומר בכוחות הטומאה.
ככזה הוא גם מורד בשכינה, ולכן דינו הוא כעובד עבודה זרה.
הדברים חמורים עד כדי כך, שאפילו מי שרק מדבר עם הכועס מקבל מטומאתו.
ואילו המתחבר עם הכועס הריהו כמתחבר עם עובד עבודה זרה, כיוון שעבודה זרה של ממש נמצאת בתוך נפשו של האדם הכועס.
כיצד ניתן לתקן את העוון ולהשיב את הנפש הטהורה?
לפני כל סדר תיקון כלשהו, חשוב להציב בראש סולם עבודתנו הרוחנית את ההתגברות על הכעס, הן על ידי תפילה לקב”ה שירחם על נפשנו והן על ידי לימוד מוסר ותורה.
לאחר מכן, יש לקיים את סדר התיקון כדלהלן:
- יטבול 151 טבילות, כמנין “כעס” ואם אינו יכול יטבול לפחות בע”ה 16 טבילת כמניין כעס במספר קטן.
קודם הטבילה יטול את ידיו, ויאמר את הפסוקים:
“לב טהור ברא לי אלוקים ורוח נכון חדש בקרבי”- י”ז פעמים,
“ויהי נועם ה’ אלוקינו” – 10 פעמים.
ולאחר מכן יטבול במקווה כשר או בבאר. - קיבוץ כנפות הציצית- כשיעלה מהמקווה, יקבץ יחד את כל ארבע כנפות הציצית (אם מדובר באישה שמבצעת את התיקון, אז כמובן פטורה ממצווה זו).
יקבץ את הכנפות ויצמיד אותן לחזהו, ולאחר מכן יכוון להמתיק את הדין ע”י אורות החסדים על ידי גימטריה “כעס” (151) - חשוב לציין שגם אם לא מבין בפועל איך בדיוק העניין מכפר, יכוון את אותן כוונות.
- לאחר שכל הציציות מקובצות יחד, יאמר את “פרשת פנחס”
ותשעה פסוקים מסוגלים נוספים. - יעמוד על שפת המקווה, ויאמר “לשם ייחוד קודשא בריך הוא ושכינתא, הריני מוכן לומר י”ג פסוקי רחמים”
ואח”כ יאמר מילה במילה- “מי קל כמוך נושא עוון ועובר על פשע” 3 פעמים.
ולאחר מכן “לב טהור ברא לי אלוקים”- 151 פעם, כמניין כעס.
ולאחר מכן יאמר “ויהי נועם” גם 151 פעמים.
- יגיע לבית הכנסת וידליק נר בהיכל לפני ארון הקודש, ולאחר מכן יעשה 7 הקפות לתיבה, בכל הקפה יאמר פסוקים מיוחדים לעניין.
- לאחר שסיים את כל סדר התיקון, יקח כסף בידו כפי יכולתו (אומר הבן איש חי הקדוש שיטול 180 ₪ שיהיה 10 פעמים ח”י. כמובן שאן יש יכולת ליותר, אז תבוא עליו ברכה.
ואז שוב אומר “לשם ייחוד”, ומכוון לפדות בצדקה את מה שהיה אמור להתענות בעבור עוון הכעס.
ונסיים בלשון בה סיים רבי את הש”ס בסוף עוקצין: “לא מצא הקב”ה כלי מחזיק ברכה אלא שלום”.
יה”ר שנזכה לתקן את נפשנו ונשמתנו, ובכך נזכה לגאולה שלמה במהרה בימינו אמן.
